אלום - דן תורג'מן בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשת המבקשים לחייב את המשיבה (היא התובעת) להפקיד ערובה "מספקת" להבטחת הוצאותיהם בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") - היא הבקשה שלפני.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי להעתר לבקשה ולחייב את התובעת להפקיד ערובה בסך של 80,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשים בהליך דנא וכתנאי להמשך ניהול ההליך.

בבקשה נטען כי התובעת היא חברה מוגבלת במניות, כי מר תורג'מן (להלן: "תורג'מן") מחזיק ב - 999 מניות ממניות החברה וכי אשתו מחזיקה במניה אחת. כן נטען כי בהליך דנא הגישה התובעת בקשה לפטור מתשלום אגרה וטענה כי יש לה הפסדים, כי קופתה ריקה וכי אינה צפויה לקבל תקבולים. כמו כן, תורג'מן הצהיר שמצבו הכלכלי "בכי רע" ושסכום החובות שלו מגיע לסך של 40 מליון ₪ (המבקשים טענו טענות נוספות ביחס לתורג'מן שלא מצאתי כי הן רלוונטיות ומשכך לא ראיתי לפרטן במסגרת ההחלטה דנא).

המבקשים מוסיפים כי "הא-ראיה" לכך שלא תהיה לתובעת יכולת לשלם את הוצאותיהם היא כי הוצאות שנפסקו לטובתם בהליכים קודמים ואף במסגרת ההליך דנא (בהחלטה בה נדחתה בקשת התובעת למתן צו מניעה זמני) לא שולמו להם.

עוד נטען, שסיכויי התביעה קלושים וכי התובעת בחרה לשוב ולהתדיין באותם עניינים שכבר נדונו והוכרעו על ידי הערכאות השונות שדחו את טענותיה.

3.בתגובה נטען שאמנם מהדוחות הכספיים האחרונים שהגישה התובעת עולה כי בשנת 2007 צברה הפסדים ואולם אין מדובר בחברה בפירוק "היא אינה צוברת חובות, מצבה התייצב ועדיין יש ביכולתה לגייס את הכספים שיידרש, במידה ותביעתה תדחה".

את דבריה תומכת בטענות כי היא משלמת את התשלומים החודשיים בסך של 8,000 ₪ בחודש בגין אגרת ההליך דנא. התובעת הרחיבה עד מאוד ביחס למחלוקת נשוא התביעה ולטענתה סיכוייה לזכות בתביעה טובים ואין למנוע ממנה את זכותה הבסיסית לברר תביעתה בבית המשפט.

לטענת התובעת אם חרף האמור יוחלט להעתר לבקשה ולחייבה בתשלום ערובה "נכונה התובעת להעמיד ערבות צד ג' מצד חברה פעילה ומבוססת בשם : נ.ב.א המרכז הארצי לבניה ואדריכלות בע"מ ח.פ. 513021022, עפ"י כתב התחייבות שהחברה הנ"ל תחתום עליו, בסכום ערובה שכב' ביהמ"ש יקבע לפי שיקול דעתו, וזאת בהיעדר נקיבת סכום הערבות המבוקש, ובהתחשב במצבה הכלכלי של התובעת ובסיכוייה הטובים של התביעה להתקבל" (סעיף 35 לתגובת התובעת).

4.כאמור, ראיתי להעתר לבקשה.

סעיף 353א לחוק החברות קובע בזו הלשון:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (ההדגשות אינן במקור – א.נ.ח).

כעולה מלשון הסעיף, כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבמקרה דנן) רשאי בית המשפט להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (המבקשים במקרה דנן) אלא אם סבר בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

מלשון הסעיף עולה בבירור כי החזקה שבדין (הניתנת לסתירה) היא כי יש להטיל על חברה ערובה להוצאות אלא אם הנסיבות מצביעות אחרת.

אחת הדרכים לסתור את החזקה, כך בהתאם לפסיקה, היא למשל במקרה שהחברה הוכיחה כי בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם תדחה התובענה, או אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות לחייב את החברה בערובה משיקולים לגוף התובענה כמו מהותה וסיכוייה [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)].

מכאן שבבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות, יש לבחון את המצב הכלכלי של החברה; בשלב זה רובץ הנטל על כתפי החברה להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות הנתבע, ככל שהנתבע יזכה בדין ו/או כי יש נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה.

לשם הוכחת יכולתה הכלכלית, על החברה להמציא ראיות ממשיות ובהן אישורי בנק, דוחות כספיים, אישור רו"ח וכיוצא באלה, מהם ניתן ללמוד כי באפשרותה לשלם את ההוצאות, אם יפסקו לחובתה. אי המצאת מסמכים כאמור פועלת לחובת החברה התובעת (ראה: בש"א (ת"א) 2219/07 סולל בונה בע"מ נ' גרנד פיניש בע"מ – (25.2.07).

5.     בחינת המצב הכלכלי של התובעת מראה כי היא לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הציגה ראיות שיש בהן להצביע על איתנות כלכלית כמתחייב להרמת אותו נטל.

את מצבה הכלכלי של החברה יש להוכיח באמצעות מאזנים של החברה, באישור רואי חשבון רשמיים, בדוחות לרשויות השונות ובאמצעות מסמכים שמבהירים לקורא אותם מה הוא המצב הכלכלי של החברה, ואלה לא צורפו.

לא זו בלבד שלא צורפה כל ראיה המלמדת על מצבה הכלכלי של התובעת אלא שבתגובתה לבקשה הגדילה ובעצמה טענה כי בהתאם לדוחות הכספיים האחרונים שהוגשו על ידה בשנת 2007 היא צברה הפסדים.